חבר מביא חבר
כאשר ניתקלים אנו בכותרת מעין זו ההקשר המידי במחשבתנו הוא באשר להתנהלות מערכת המשפט במקומותנו. ללא ספק שופטים הממונים למשרות נחשקות עוברים סינון פוליטי, חד-צדדי קפדני בלשכות אפלות אשר בירכתי אולמות המשפט. שופט אשר נחשד או עלול להחשד בנטיה פוליטית שאינה תקינה לטעמם של חונטת המשפט, קידומו יעוכב או שלעולם לא יקודם. העובדה כי אין צורך אף לציין את אותה מהות נטיה פוליטית אומרת דרשני. מי שאכן ניצרך להארה כאן ניראה שחי בעולם אחר, עולם שכולו טוב.
כך גם בכל האמור לפרקליטות המדינה. גם שם משטרת המחשבות פעילה ביותר ועורך דין אשר איתרא מזלו ופלט הגיגיו הבילתי תקינים פוליטית בין "חברים", לא יהיה הסיכוי בידו להתקבל לגילדה ההומוגנו-אג'נדית שם.
המחשבה כי אדם צריך להיזהר ולהשמר במוצא פיו ביושבו אף בין "ידידים" הינה מקביסה, ראו עד להיכן היגענו. באיראן קיימת משטרת מחשבות בעלת אוריאנטציה דתית ובישראל של 2009 קיימת (והיתה קיימת) משטרת מחשבות חילונית- וולנטרית. כך או כך, המהות זהה, גם התעוב. התמיכה העממית הגורפת בפרופסור פרידמן ובמהלכיו מעידה עד להיכן היגיעו רמות התעוב הציבורי מהתנהלות "אדוני הארץ" במערכת המשפט.
אך בכך לא תמו צרותינו. קיים במקומותינו תחום נוסף אשר "חברות" הינה קריטריון עליון לקבלה לעבודה והמדובר כאן בכלל התקשורת על שלוחותיה.
במשאלים שונים בין אנשי התיקשורת בישראל (משנת 2006) היצהירו כ-75% מהם על נטיה שמאלנית ברמות כאלו או אחרות. במשאלים אחרים מהשנים 2007 - 2008 , נימצא כי אך כ- 20% מתושבי מדינת ישראל רואים עצמם כשייכים לשמאל הישראלי. ובכן המספרים מראים השתלטות בת מאות אחוזים ממשקלם באוכלוסיה של אנשי תיקשורת בעלי אג'נדה ברורה והומוגנית על כלל המערכת התקשורתית.
לכאורה נימצאים אנו בדילמה הנובעת ממשטרנו הדמוקרטי. נושא חופש הדיבור והביטוי לכל הינו בראש מעינינו וכך עלינו לשמור על זכותם וחובתם של הפרטים במדינתנו להביע דעתם בחופשיות שעד גבול לשון הרע. האמנם כך הוא? ובכן הנושא מעט יותר מסובך.
מאז שנות הדורות ממודר היה מחציתו של הציבור מזכותו הדמוקרטית להבעת דעה. חלקו זה של הציבור הממודר אף גדל בעשור האחרון עת הוברר לכל שעינים בראשו כי מדיניות השמאל הביאה על ישראל צרה קיומית ממשית. ניתן להניח כי כיום 80% מהציבור בישראל ממודר ברמות שונות, כאלו או אחרות, מזכויותיו הדמוקרטיות הבסיסיות באשר לחופש ביטוי באמצעי התקשורת המסורתים (עיתונות, רדיו וטלוויזיה). הלכה ולמעשה שולטים כ- 20% מתושבי המדינה על זכות הבעת הדעה של הרוב. האם זהו מצב תקין? כמובן שלא. אפשר כי הצרות שניתרגשו על ראשינו בעשורים האחרונים שורשיהן נעוצים בחלקן בעריצות המיעוט על הרוב, כולל התקשורת.
ובאם הנחות אלו נכונות ולו אף במעט הרי שחייבים אנו בבדק בית יסודי בכל התנהלות מגזר המדיה בחיינו. העובדה כי הרוב המוחץ של אנשי המדיה הינם בעלי אג'נדה אחידה, אנטי-פלוריסטית, מצביעה על שיטת "חבר מביא חבר" הקיימת גם במקצוע זה.
במדינה חופשית בה העיתונות הינה חופשית אין ביכולתנו להכתיב לאמצעי מדיה עצמאים את הקו הפוליטי בו עליהם לנהוג. מאידך, באותם אמצעי מדיה הנהנים מסיבסוד ותמיכת הציבור, חובתנו היא לוודא ולו אך כמישקל נגד, כי נעשה איזון מתאים בין הזכות להבעת דעות.
אין הכוונה כאן להקמת משטרת מחשבה כדוגמת החשוכות באומות העולם, עיתונאי זכאי וחייב להביע דעותיו בחופשיות וללא מורא, יהיו אלו אשר יהיו. מאידך, בידינו לדאוג כי יהיה איזון בתהליך קבלת עיתונאים לעבודה כמו גם בשידור תכנים, באותם אמצעי מדיה אשר תחת תמיכה ציבורית.
אמנם חוקי מדינת ישראל מחייבים איזון בהבאת תכנים משודרים לציבור, אך דבר מתקנות וחוקים אלו אינו מיושם. די לחזות בתכנים המשודרים בערוצים המרכזיים 1, 2, 10 על מנת לעמוד על חוסר הפלורליזם, הגובל בשטיפת מוח ציבורית, הנקוט בידי ערוצים אלו.
ניקח לדוגמא את תכניתם של לונדון וקירשנבאום בערוץ 10 . אלו עוברים בפירוש וריש גלי על חוק רשות השידור מדי כל תוכנית ותוכנית באין מכהה. 95% מהמרואיינים הינם תואמי השקפתם הפוליטית החד-צדדית של המגישים. אלו אינם מעונינים אף במראית עין של איזון, עמלים הם קשות על הפצת מסריהם האישיים החד-אג'נדים, באין מכהה.
הרשות השניה הינה גוף משת"פי עם הקו החד-אג'נדי, האנטי-פלורליסטי הנוהג בתיקשורת וזאת לאורך שנים. הנהלת הרשות השניה אינה מתאימה לתפקידה בעליל ויש לסלקה לאלתר ולהציב בראש אנשים אשר האיזון בשידור תכנים הוא בראש מעייניהם. זוהי הדמוקרטיה.
חובה עלינו לוודא כי הרוב לא יערוץ את המיעוט, אך בה במידה עלינו לוודאי כי ההפך גם הוא לא יקרה וכך, האיזון הוא צו השעה, מזה זמן רב "צו השעה".
גם בעיתונות "הפרטית" מאבחנים אנו בעיתיות רבה. ניקח לדוגמא את עיתון "הארץ" אשר מתקדם הוא בצעדי ענק להיות מכונה (לכאורה, כמובן ואך בהשאלה...), "סוכן עוין זר" בתוככי מדינת ישראל. לא רבים מודעים לעובדה כי 25% ממניותיו של עיתון זה נירכשו זה לא מכבר על ידי אירגון חדשות גרמני, אשר אף מממן את "מרכז פרס לשלום" ופעילויות אנטי-ישראליות אחרות בתוך מדינת ישראל. לא נרחיב כאן בנושא זה (עדכון נירחב בוא יבוא) אך די לקורא המשכיל והנבון כי נצביע על הקשר האמיץ (לכאורה) של אירגון גרמני זה ו"המועצה ליחסי חוץ" העולמית. למי שתוהה על הקו האנטי-ישראלי (לכאורה) המתוחכם שמוביל עיתון "הארץ ואשר החריף מאז נערכה עסקת הרכישה הגרמנית, הרי שציון שם "המועצה ליחסי חוץ" או אם תירצו "הסדר העולמי החדש" יאמר כל שנידרש להאמר. ראוי היה כי מדינת ישראל תדע להתגונן מאויביה הן מבית והן מחוץ.
כמובן ששינויים מעין אלו יזכו לזעקות הקוזקים הניגזלים מהתיקשורת, הרי בכך הינם מתעלים על עצמם. אנו ניזכה לעביט מלא של סיסמאות נכלוליות ומתעתעות כגון: פשיזם, טוטליטריזם, סתימת פיות (כן, ודאי ומה הינם עושים לאחרים עד עתה?), מדינת משטרה ועוד פכים נילעגים כיד קולמוסם הזדונית עליהם. הרי על ראש המלעיזים הללו "בוער כובע התמיד" (ראה זעקות משובטיהם, הקוזקים הצבועים ממערכת המשפט), אך עלינו לאטום אזנים, לקחת תרופה נגד בחילה אשר ניגרמת עקב צביעותם המחליאה של הזועקים לשוא ולערוך התיקונים הנידרשים. איך נאמר? "בנחישות וברגישות", כן, וודאי, בייחוד "ברגישות"....
מענין לענין באותו ענין. התחנה הצה"לית "גלי צה"ל" אשר מאז שנים רבות אינה תחנה צה"לית אלא תחנה חד-ערכית, חד-פלורליסטית וחד-אג'נדית, זו התחנה זורעת דמורליזציה בציבור הכללי כמו גם בצבאות הלוחמים.וחייבת לכן לעבור מהעולם.
לחילופין, במדה ויחליט המחליט בנחיצות התחנה, חייבים שילטונות צה"ל לערוך רוויזיה מעמיקה באשר למטרות ויעדי התחנה ולהפעילה בהתאם. חובה עלינו לקבע נוהלים הקובעים כי תחנת שידור זו הינה תחנה ממלכתית, צה"לית, המיצגת את כלל העם, ללא יוצא מהכלל (כולל המגזר הערבי לכשיחל בשרות לאומי מוסדר). במצבה היום, מהווה התחנה, הממומנת על ידי הציבור דרך תקציב הביטחון ואשר הוקמה למטרות שונות מהתנהלותה, אמצעי תעמולה זול ועלוב למדי בתכניו בעבור 20% מהציבור כנגד שאר ה- 80% מתושבי המדינה וזאת ללא סמכות ורשות.
גם תוכנית השירים של התחנה, זוהי גלגל"צ, אינה חייבת להיות בהכרח חלק מתחנה צבאית, מפאת שאינה מיצגת את שדרות הצבא והעם אשר עבורו נועדה וכך, אין מניעה להפריטה בשוק האזרחי למרבה במחיר.
יעיד על חוסר האיזון המרעים של התחנה פיטוריו של הפובליציסט, השדרן והמסאי המוכשר דודו אלהרר אשר שימש זמן מה כעלה תאנה למתרחש לאמיתו באולפני התחנה עד כי גם בכך "שמן ישורון ויבעט" ובעט.
מדינת ישראל, כמדינה הרואה עצמה דמוקרטית חייבת להחיל חוקי הדמוקרטיה על המדיה. עלינו לקרוא לסדר, אם בטוב ואם ברע, אותם אירגונים אקס-טריטוריאלים העושים בדמוקרטיה שלנו כבתוך שלהם וכקרדום לחפור בו למען מטרותיהם הצרות הרחוקות מטובתו של העם היושב בציון כרחוק המזרח מהמערב. על המדינה לקבוע קריטריונים מדידים וכמותיים לייצוג מאוזן של תכנים משודרים ולפתוח בהליכים פליליים כנגד כל אדם אשר בתפקידו לדאוג לפלורליזם תיקשורתי במוסדות ממוממני הציבור ואינו פועל כמתבקש וכחוק.
אנשים אלו פוגעים ישירות ובעקיפין בחוסנה הלאומי של מדינת ישראל בכך שאינם מאפשרים או מונעים באורח פעיל חופש ביטוי לכל. לחילופין ובנוסף, על הגורמים הנוגעים בדבר להעביר ממשרתם כל אותם אלו שהתרשלו במילוי תפקידם ולא ווידאו פלורליזם תיקשורתי כהילכתו כפי המוגדר במגילת העצמאות ובחוקי מדינת ישראל.
מינוי עיתונאים חדשים יבוצע על ידי ועדה הכוללת בין חבריה גם ייצוג הולם לזרמים האידאולוגים השונים הרווחים בעם. הרשות השניה תקים גוף פיקוח בעל שינים חדות אשר יוודא איזון (מקורב) בשידור התכנים. גוף זה יכלול גם נציב תלונות הציבור לענין זה בפרט.
אהרון רול
amroll@rogers.com
www.aaronroll.com
http://www.global-report.net/aroll/
